החלטה בתיק ת"א 37638-01-11

מבוא

1.      לפניי בקשתו של התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות שנותרה לו בעקבות התאונה, ולמינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

2.      התובע, יליד 1971, הגיש את התביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים"),בשל נזקים שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 1 בנובמבר 2008, במהלך עבודתו כנהג מונית.

3.      בבקשתו פירט שועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, ואילו ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 27 במאי 2010, כי שיעור הנכות בגין נזקי התאונה הינו 15%.

הבקשה

4.      בבקשה טען התובע שבוועדה הרפואית לא הייתה כל התייחסות לבעיותיו הרפואיות של התובע. לראשונה הוזכר מצבו הנפשי, אשר הוחמר בעקבות התאונה, בוועדה הרפואית לעררים, ואולם הוועדה דנה רק בתלונות בתחום האורטופדי ונמנעה מלהתייחס לתחום הנפשי.

5.      חרף פניית ב"כ התובע אל הוועדה בבקשתו להחזיר את התובע לוועדה הרפואית בעקבות טיפול נפשי והחמרה במצבו הנפשי של התובע בעקבות התאונה, סירבה הוועדה לדון במצבו בשנית.

6.      לבקשה צירף התובע תיעוד רפואי ממרפאת בריאות הנפש טלביה מיום 8 באוקטובר 2009, שם צוין כי התובע החל לפתח התנהגות של ביצוע מעשים ללא רצונו לאחר התאונה (OCD). עוד צירף התובע תעודת מיון פסיכיאטריה מבית החולים הדסה עין כרם מיום 23 בספטמבר, שם צוין כי תסמונת הOCD החלה בשנה האחרונה.

7.      התובע צירף לבקשה תעודה רפואית של המרכז הקהילתי לבריאות הנפש בית שמש מיום 25.5.2010 לפיה הוא סובל מהפרעה נפשית שהחמירה בעקבות התאונה.

8.      התובע הדגיש כי התיעוד שצורף לבקשה מהווה ראייה הסותרת את קביעת המוסד לביטוח לאומי ומבססת קשר סיבתי בין הבעיה הפסיכיאטרית שממנה סובל התובע,לבין התאונה, וביקש למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

עמדת הנתבעת

9.       הנתבעת התנגדה לבקשה, והפנתה לפסיקה לפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור יינתן בצמצום, ובמקרים חריגים בלבד.

10.  הנתבעת טענה כי על פי התיעוד שצורף לבקשה, עולה כי לתובע עבר רפואי עשיר בתחום הנפשי, אשר אינו נובע מהתאונה.

11.  לטענת הנתבעת הפרעת הOCD והפרעות נפשיות אחרות מהן סבל התובע עובר לתאונה, אינן נובעות מהתאונה שכן לשיטת הנתבעת, החמרת הפרעת OCD והפרעות אחרות אינן אופייניות לפגיעה בתאונת דרכים.

12.  לטענת הנתבעת, עבר התובע טיפולים נפשיים עוד בשנת 2009, בעוד שדיוני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי היו בשנת 2010. הנתבעת סברה כי אילו מצבו הנפשי של התובע הושפע מהתאונה, חזקה עליו שהיה פועל לשם מיצוי זכויותיו. יתר על כן, נטען כי בכתב התביעה אין כל אזכור לנזק נפשי. 

13.  הנתבעת הגישה השלמת טיעון לתגובתה והציגה מסמך רפואי מיום 2 בנובמבר 2009. לשיטת הנתבעת במסמך עולה תמונה בה טוען התובע בפני הרופאה הפסיכיאטרית כי נקבעה לו נכות נפשית בשיעור 30% על ידי ועדה רפואית. לשיטת הנתבעת, בעוד התובע סבור בבקשה שהוועדה הרפואית לא התייחסה לנכותו הנפשית, במסמך המתואר טוען כי נקבעה לו נכות נפשית, לחלופין גורסת הנתבעת שהתובע ציין כי נקבעה לו נכות נפשית לשם האדרת נזקיו, ובכל אופן המסמך מעיב על כוונותיו של התובע.

14.  בתגובה להשלמת הטיעון, טען התובע כי מדובר בטעות רישום שבהיסח הדעת שכן בראש העמוד בראשון צוין שהתובע עבר תאונת דרכים ונותרה לו נכות צמיתה בשיעור 30% וכי לתובע בעיות בצוואר. התובע ציין שהמסמך אינו חתום ולא נערך על ידי התובע.

דיון והכרעה

המסגרת החוקית